גמרא
פירוש
אמָל וְלֹא פָּרַע אֶת הַמִּילָה כְּאִילּוּ לֹא מָל.הדרן עלך רבי אליעזר דמילה
פרק כ – תולין
פרק כ – תולין
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ז רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ג׳:י״ז
רמב״ם הלכות שבת כ״א:י״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים שט״ו:ט׳
טור אורח חיים שי״ט:ט׳
טור אורח חיים תק״י:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שי״ט:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״י:ד׳
רמב״ם הלכות שבת כ״א:י״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים שט״ו:ט׳
טור אורח חיים שי״ט:ט׳
טור אורח חיים תק״י:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שי״ט:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״י:ד׳
המסורבל בבשר רשצז״ל פיר׳: קטן המסורבל בבשר, ששמן ועבהא ולאחר שנימול נראה (במכסהו) [כמכסהו].ב כל זמן שמתקשה, פיר׳ מתוך (הקישוט) [הקישוי]ג מתפשט בשרו. שאלוד מקמי ר׳ האיי ז״ל מאי טעמ׳ קא מפיק לבשר החופה את רוב העטרה בלשון ציצין. ואמ׳ להו כל בשר החופה את העטרה אינו נקרא ציצין, אלא אם נטל מקצתו ונשתייר מקצתו מעט הנה ומעט הנה נקראו אותן הנשארים ציצי(נ)ןה מפני שדומה לסנפירין כי תרגוםו (סנפיה) [סנפיר ציצין].ז ר׳ האיי גאון ז״ל:ח (ויריד) [וידיד]ט דאמריתון מי הוא, זה יעקבי דכ׳כ ואוהבל את יעקב, והוא המקודש מן הבטן ועודנו במעי אמו נאמ׳ בומ ורב יעבודנ צעיר, כלומ׳ שקדושת זרעו של אברהם כאן תמצא, וכבר הזכרנו להכניס בנינוס בבריתו של אברהם אבי׳. ו[כ]שבאנוע לברך על קדושת השאר וחתימת צאצאיםפ באות ברית קודש, לא נמצא זה (א)לאצ באברהם ולא ביצחק (ולא ולא) [אלא]ק ביעקב. ריב״גר ז״ל: חומר בקידוש משאר ברכות, (שהקודש) [שהמקדש]ש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא וצריך לחזור ולברך. ובשאר ברכות אע״ג שלא טעם הוא וטעמו אחרים כמו שטעם הוא.ת (דחתם) [דהתם]א לעניין אומ׳ זמן ביום הכפורים אמרי היכי ליעביד נבריךב עליה ולישתיה ליה כיון דאמ׳ זמן קיבליה עליה ואיתסר עליה, דהא אמ׳ ליה ר׳ אדאג לרב (מבדלת) [מי בדלת]ד אמ׳ ליה אין בדילנא, ליבריך עליה (וננחיה) [ולנחיה]ה המברך צריך שיטעום, ליתביה לינוקא (ד)ליתו הילכ׳ כר׳ אחא בר יעקב דילמ׳ אתי למיסרך. הא(י)ז לאו הכי יהבי ליה לינוקא וטעים ליה ואע״ג דמברך לא טעים ליה, שמ׳ח כל שאחרים טועמין לו כטועם המברך דאמי. ואמ׳ ר׳ מתתיה כוס של חתן ושל כלה אמור רבנן אוט טעים ליה מברךי או טעים ליהכ אחר שפיר דאמי. וכוס של מילה אמו של תינוק שתיא ליה ואול טעים מיניה מברך שפיר דאמי. וכן אמ׳ מר ר׳ כהןמ ואיתי ראייה מההוא דיום [הכפורים].נ {עירובין מט:}
{ספר הנר}
בעתס שקניתה שביתה. וכן אם הוא בדרום ובא למדוד מן הדרום אומ׳ לו ושמא לצפון הייתה כוונתך. וכיון שאינן ידועין ומסויימים אין לו זולתי ד׳ אמות תחתיו של אילן ונעשה לשם חמר גמל, שאין לו לזוז ממקומו, שאין ברור לנו אי זה מקום שביתתו (ואינה) [ואיזה] הם ד׳ אמות שקנה בהם תחתיו (יש) לאילן, לדרום הן או לצפון כדי למדוד לו מהן אלפים אמה. וכיון דאיכא למימ׳ הני ד׳ אמות ששבת בהן אינן שהיתה כוונתו עליהן מבעוד יום, אין לו זולתן ואסור לו (לנאת) [לצאת] מתוכן אפי׳ אמה א׳, הולכך לא יזוז ממקומו.{עירובין נ.}
אמ׳ (רבא) [רבה]ע מאי טעמ׳ דר׳, דאמ׳ אפי׳ לתחתיו של אילן לא מצי אזיל. מש[ו]םפ דלא מסיים אתריה, ואינן ידועין ד׳ אמות שלו כדי שילך אליהם, וממקומוצ כבר עקר שביתתו, ונעשה כמי שלא (י)קנהק ואין לו אלא ד׳ אמות. איכאר דאמ׳ [אמר]ש רבה מאי טעמ׳ דרבת כל דברא שאינו בזה אחר זה אפי׳ (בזה אחר זה אפי׳) בבת אחת [אינו],ב פיר׳ כל שני דברים שאין אדם יכול לקנותן שניהם בזה אחר זה ואם קנה אחד מהן אינו רשאי לקנות השני אחריו, כך אין רשאי לקנות שניהם ביחד. ואין לו לקנות שני דברים כאחד אלא אם כן יש לו לקנות שניהם בזה אחר זה. כגון שתי נשים נכריות שהוא רשאי לקדש עכשיו אחת ולאחר כן אחרת ותפשו בהן קידושי,ג כך אם עשו שתיהן שליח לקבל להן קידושין ממנו וקיבל קידושי(ן)ד שתיהן ביחד תפסו בהו ק(ו)ידושיה בבת אחת, דה(ו)או ישנן בזה אחר זה. אבל אשה ובתה או שתי אחיות שאינן בזה אחר זה, שאם יקדש אדם א׳ז אינו יכול לקדש אחותה או בתה אחר כן ואם קידשה לא תפס בה קידושיח והרי אינן בזה אחר זה. הכין נמי בבת אחת אינן, ואם קידשן שתיהן בבת אחת לא תפסי קידושי אפי׳ באחת מהן, דתנןט המקדש אשה ובתה [או אשה ואחותה]י כאחת אינן מקודשות, ואוקמה רב(ו)א (כדרבא) [כדרבה] דאמ׳ כל שאינו בזה אחר זה אפי׳ בבת אחת אינו מקודשת.כ רשצז״ל: אשר קידש ידיד מבטן, יצחק קרי ידיד על שם אשרל אהבת את יצחק. מבטן, דקודם שנולד נתקדש למצוה זו דכ׳מ אבל שרה אשתך וג׳ והקימתי את בריתי אתו דהינו מילה. (כשארו) [בשארו],נ בשרו.ס שם, חוק (על) [של]ע מילה. וצאצאיו, אחריו. (התם) [חתם]פ באות ברית קודש, זה של ברית.צ צוה להציל ידידות שארנוק משחת, מגיהנם דכ׳ר גם את בדם בריתך וג׳. ואם בעל בשר הוא מתקנו מפני מראית העין, רחז״ל: אע״פ שהציצין הללו אין חופין רוב גובהה של עטרה מתקנו שלא יהא נראה כערלה. מאי ביניהו איכא [ביניהו]ש נראה ואינו נראה,ת פיר׳ לשמואל דאמ׳ ונראה מהול, נראין דבריו שאם נראה ואינו נראה צריך למול. לרשב״ג דאמ׳ ואינו נראה מהול כללא צריך למול, אם נראה ואינו נראה אין צריך למול.ב פיר׳ מסורבל, מסובך (דכ׳) [בבשר כדכתיב]ג כפיתו בסרבליהון. מל ולא פרע את המילה כאלוד לא מל, פיר׳ מי שמל ולא פרע את המילה, כלומ׳ לא קרע את העור וגילה את העטרה כאלו לא מל.{רי״ף נה:}
{ספר הנר}
וע(ו)דה דמיתפח לא מטבלי ליה, כלומ׳ לא מטבלי ליה עד שיתרפא. וגיזי ליה מן מיזייה, פיר׳ וגוזזין לו מן שערו. (ואיכא) [והיכא]ו דאישתפיך חמימאז דתינוק ישראל, פיר׳ המים החמין שהיכינו לקטן למול אותו עליהןח (נשפט) [נשפך] בשבת.{רי״ף נו.}
לצבותיה, פיר׳ לתקנו כלומ׳ להשחיז פגימתו, וגרסי׳ במס׳ [ר״ה]ט אמ׳ ר׳ פפא צבותוי ליה זוודתא, והוא מלשון תקון.{רי״ף שם מעירובין סז:}
אמ׳ (ליה) [להו]כ ליתו ליה מיגו ביתאי, אמ׳ ליה אבי[י]ל והא לא עשינו מאיתמול עירוב, אמ׳ לו אם נשתתפו במבוי אע״פ שלא עירבנו בחצירות משום צערא ניסמוך אשיתוף כרבנן דאמרי או מערבין או משתתפין ומותר להביא המים מן הבית שלי, אמ׳ לו גם (אם) לא נשתתפו, אמ׳ לו אמור לגוי ילך יביאם. [פרק עשרים] מתני׳ ר׳ אליעזר אומ׳ תולין את המשמרת ביום טוב וכו׳{ספר הנר}
פיר׳ המשמרת, מסננת שמסננין בה (חיין) [היין]. אבל אין תולין אותה בשבת, ואם היא תלוייה (סתנין) [סוננין] בה. תלא כוזא בסיכתא, רשצז״ל פיר׳: תלאמ כוזא, [תלה]נ כלי קטן (/כמגוד) [במגוד].סמהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)
בעתס שקניתה שביתה. וכן אם הוא בדרום ובא למדוד מן הדרום אומ׳ לו ושמא לצפון הייתה כוונתך. וכיון שאינן ידועין ומסויימים אין לו זולתי ד׳ אמות תחתיו של אילן ונעשה לשם חמר גמל, שאין לו לזוז ממקומו, שאין ברור לנו אי זה מקום שביתתו (ואינה) [ואיזה] הם ד׳ אמות שקנה בהם תחתיו (יש) לאילן, לדרום הן או לצפון כדי למדוד לו מהן אלפים אמה. וכיון דאיכא למימ׳ הני ד׳ אמות ששבת בהן אינן שהיתה כוונתו עליהן מבעוד יום, אין לו זולתן ואסור לו (לנאת) [לצאת] מתוכן אפי׳ אמה א׳, הולכך לא יזוז ממקומו.
אמ׳ (רבא) [רבה]ע מאי טעמ׳ דר׳, דאמ׳ אפי׳ לתחתיו של אילן לא מצי אזיל. מש[ו]םפ דלא מסיים אתריה, ואינן ידועין ד׳ אמות שלו כדי שילך אליהם, וממקומוצ כבר עקר שביתתו, ונעשה כמי שלא (י)קנהק ואין לו אלא ד׳ אמות. איכאר דאמ׳ [אמר]ש רבה מאי טעמ׳ דרבת כל דברא שאינו בזה אחר זה אפי׳ (בזה אחר זה אפי׳) בבת אחת [אינו],ב פיר׳ כל שני דברים שאין אדם יכול לקנותן שניהם בזה אחר זה ואם קנה אחד מהן אינו רשאי לקנות השני אחריו, כך אין רשאי לקנות שניהם ביחד. ואין לו לקנות שני דברים כאחד אלא אם כן יש לו לקנות שניהם בזה אחר זה. כגון שתי נשים נכריות שהוא רשאי לקדש עכשיו אחת ולאחר כן אחרת ותפשו בהן קידושי,ג כך אם עשו שתיהן שליח לקבל להן קידושין ממנו וקיבל קידושי(ן)ד שתיהן ביחד תפסו בהו ק(ו)ידושיה בבת אחת, דה(ו)או ישנן בזה אחר זה. אבל אשה ובתה או שתי אחיות שאינן בזה אחר זה, שאם יקדש אדם א׳ז אינו יכול לקדש אחותה או בתה אחר כן ואם קידשה לא תפס בה קידושיח והרי אינן בזה אחר זה. הכין נמי בבת אחת אינן, ואם קידשן שתיהן בבת אחת לא תפסי קידושי אפי׳ באחת מהן, דתנןט המקדש אשה ובתה [או אשה ואחותה]י כאחת אינן מקודשות, ואוקמה רב(ו)א (כדרבא) [כדרבה] דאמ׳ כל שאינו בזה אחר זה אפי׳ בבת אחת אינו מקודשת.כ רשצז״ל: אשר קידש ידיד מבטן, יצחק קרי ידיד על שם אשרל אהבת את יצחק. מבטן, דקודם שנולד נתקדש למצוה זו דכ׳מ אבל שרה אשתך וג׳ והקימתי את בריתי אתו דהינו מילה. (כשארו) [בשארו],נ בשרו.ס שם, חוק (על) [של]ע מילה. וצאצאיו, אחריו. (התם) [חתם]פ באות ברית קודש, זה של ברית.צ צוה להציל ידידות שארנוק משחת, מגיהנם דכ׳ר גם את בדם בריתך וג׳. ואם בעל בשר הוא מתקנו מפני מראית העין, רחז״ל: אע״פ שהציצין הללו אין חופין רוב גובהה של עטרה מתקנו שלא יהא נראה כערלה. מאי ביניהו איכא [ביניהו]ש נראה ואינו נראה,ת פיר׳ לשמואל דאמ׳ ונראה מהול, נראין דבריו שאם נראה ואינו נראה צריך למול. לרשב״ג דאמ׳ ואינו נראה מהול כללא צריך למול, אם נראה ואינו נראה אין צריך למול.ב פיר׳ מסורבל, מסובך (דכ׳) [בבשר כדכתיב]ג כפיתו בסרבליהון. מל ולא פרע את המילה כאלוד לא מל, פיר׳ מי שמל ולא פרע את המילה, כלומ׳ לא קרע את העור וגילה את העטרה כאלו לא מל.
וע(ו)דה דמיתפח לא מטבלי ליה, כלומ׳ לא מטבלי ליה עד שיתרפא. וגיזי ליה מן מיזייה, פיר׳ וגוזזין לו מן שערו. (ואיכא) [והיכא]ו דאישתפיך חמימאז דתינוק ישראל, פיר׳ המים החמין שהיכינו לקטן למול אותו עליהןח (נשפט) [נשפך] בשבת.
לצבותיה, פיר׳ לתקנו כלומ׳ להשחיז פגימתו, וגרסי׳ במס׳ [ר״ה]ט אמ׳ ר׳ פפא צבותוי ליה זוודתא, והוא מלשון תקון.
אמ׳ (ליה) [להו]כ ליתו ליה מיגו ביתאי, אמ׳ ליה אבי[י]ל והא לא עשינו מאיתמול עירוב, אמ׳ לו אם נשתתפו במבוי אע״פ שלא עירבנו בחצירות משום צערא ניסמוך אשיתוף כרבנן דאמרי או מערבין או משתתפין ומותר להביא המים מן הבית שלי, אמ׳ לו גם (אם) לא נשתתפו, אמ׳ לו אמור לגוי ילך יביאם. [פרק עשרים] מתני׳ ר׳ אליעזר אומ׳ תולין את המשמרת ביום טוב וכו׳
פיר׳ המשמרת, מסננת שמסננין בה (חיין) [היין]. אבל אין תולין אותה בשבת, ואם היא תלוייה (סתנין) [סוננין] בה. תלא כוזא בסיכתא, רשצז״ל פיר׳: תלאמ כוזא, [תלה]נ כלי קטן (/כמגוד) [במגוד].סמהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
א נדצ״ל כד׳, ועב.
ב ד׳.
ג ד׳.
ד או״ה ת׳ שע״ח כעין לשון זה מערוך ערך צץ ב׳.
ה שם.
ו ויקרא י״א ט׳.
ז או״ה שם.
ח מופיע בערוך ערך ידיד ומשם לאו״ה שם.
ט שם.
י שם מוסיף, אבינו.
כ מלאכי א׳ ב׳.
ל במלאכי, ואהב.
מ בראשית כ״ה כ״ג.
נ בבראשית, יעבד.
ס נדצ״ל כערוך, להכניסו. ופי׳ הענין, דאף שסתם באיזה קדושה איירי, קאי על קדושת אברהם שהוזכר בברכה הקודמת.
ע ערוך.
פ בערוך, צאצאיו.
צ ערוך.
ק ערוך.
ר =ר׳ יצחק בן גיאת. שערי שמחה הל׳ קדוש עמ׳ ט׳ (ז׳).
ש ד׳.
ת בד׳ מוסיף, דמי.
א ד׳. עירובין מ:.
ב נדצ״ל כד׳, לבריך.
ג בד׳, רב אחא בר ירמיה. ובעירובין, רב ירמיה בר אבא. וכנראה הוא ט״ס.
ד ד׳.
ה ד׳.
ו ד׳.
ז ד׳.
ח =שמעינן. בד׳, ש״מ.
ט =אי.
י בד׳, שיטעום אותו המברך.
כ בד׳, טועמו.
ל =ואי, שבד׳.
מ נראה להוסיף כד׳, צדק.
נ ד׳.
ס תחלתו חסר. והוא פי׳ לגמ׳ עירובין מט:, ותמוה מה עניינו לכאן. ופירושו בהמשך דומה מאד לפי׳ ר׳ ישמעאל בן חכמון ור׳ חננאל בן שמואל שם ובחלקו אף מילה במילה, וכנראה מקור א׳ לכולם, וצ״ע.
ע לפנינו. מוכח מהמשך דבריו דגרס כן, אף שברי״ף גרס רבא.
פ לפנינו.
צ ברחב״ש מוסיף, נמי.
ק שם. ונראה להוסיף כשם, שביתה.
ר כ״ה ברי״ף שם. ולפנינו שם, ואיכא.
ש לפנינו.
ת כ״ה ברי״ף. ולפנינו מוסיף, משום דקסבר.
א לפנינו ליתא. וברי״ף, דכל.
ב לפנינו.
ג רחב״ש מוסיף, בזה אחר זה.
ד שם.
ה שם.
ו שם.
ז ברחב״ש, אשה.
ח נראה להוסיף כרחב״ש, שכבר קידש אמה או אחותה קודם והויה ליה לגביה ערוה שחייב עליה כרת וקיימ׳ לן (קידושין סז:) דחייבי כרתות לא תפסי בהו קידושי.
ט קידושין נ:.
י שם ורחב״ש.
כ נראה מיותר.
ל בראשית כ״ב ב׳.
מ שם י״ז י״ט.
נ ד׳.
ס בד׳, בבשרו.
ע ד׳.
פ ד׳.
צ נדצ״ל כר״נ ונ״י, באות זה של ברית קודש. ובד׳, חתם באות, זו של ברית קדש.
ק בד׳, שארינו.
ר זכריה ט׳ י״א.
ש ד׳.
ת בד׳ מוסיף, צריך למול.
א לפנינו ליתא.
ב בד׳ כתב לשניהם אותם המילים ובשיבוש, דאמר ואינו נראה מהול כלל צריך למול אבל אם נראה ואינו נראה אינו צריך למול.
ג ד׳ וערוך ערך סרבל. דניאל ג׳ כ״א.
ד כ״ה במשניות הרמב״ם. ובד׳, כאילו.
ה רי״ף.
ו רי״ף.
ז יתכן דצ״ל כרי״ף וגמ׳ שם, חמימיה.
ח ר״ל נסמכו עליהן שישתמשו בהם לצרכו.
ט יז..
י בר״ה שם, צביתו.
כ רי״ף. ונראה להוסיף כשם, רבה.
ל רי״ף.
מ בד׳, תלה.
נ ד׳.
ס ד׳.
הערות
Gemara
Peirush